Share This Post

Blog

בליינית VS אצנית

שלום לכולן,

צלחתי את הפוסט הראשון שלי, אני חייבת להגיד שהרגשתי קצת הקלה, מבוכה והרבה

הקלה – סופסוף הוצאתי דברים, אולי זה לא חשיפה מטורפת של גילוי חדש של אורגניזם, אבל זו חשיפה אישית שלי.. מחשבות שהיו שמורות רק לי.

מבוכה – טוב, אלו המחשבות שלי, הגיוני שאפחד לשתף ואני סקרנית לדעת מה חשבתן

שמחה – כי עשיתי משהו שלא חשבתי שאעשה, שאכתוב לקהל קוראות ואתגבר על המבוכה.

 

אז ככה, לאחר ניקוי ראש, החלטתי להמשיך לכתוב על המעבר שלי לעולם הריצה, אבל מפעם מהצד החברתי.

 

נתחיל קודם כל באיך תפסתי את אותם אנשים שרצים ועושים ספורט בטיילת או בפארק.תמיד הסתכלתי מהצד וחשבתי לעצמי “מי אלו האנשים שרצים על הבוקר, הם נראים סובלים תוך כדי ריצה” למה בכלל לרוץ? אני הייתי חוזרת מבילויים מבושמת קלות אפילו כשהייתי נתקלת באותם רצים.

“אין לכם מה לעשות? לכו לישון מטושטשים שכמוכם..”.

למעשה, אני הייתי המטושטשת היחידה בכל מערכת היחסים הדמיונית הזו.

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, מאוד נהניתי לבלות, לצאת, להכיר אנשים. כבר בגיל 16, גם היו לנו מקומות לצאת, לרקוד ולהכיר את חיי הלילה של תל-אביב.

בתקופת הצבא זה התחזק, אפילו הייתי יחצנית של כל מיני מסיבות וליינים, והעולם שלי סבב סביב זה.

חוזרים מ11 ימים בצבא, אל סופ”ש אינטנסיבי של חגיגות, וזה רק “החמיר” עם השנים 🙂

אחרי הצבא ישר התחלתי לעבוד בחברת הייטק, משרה רצינית של מבוגרים, אז היה לי חשוב לשמור על איזון ותמיד לצאת למסיבות או סתם להיפגש עם חברים אחרי העבודה ולא לחזור הביתה ולהרגיש רקובה.

לכן, תמיד הייתי חושבת איך הולך להמשיך הלילה שלי אחרי העבודה, כדי שאכין לי בגדים מתאימים.

ככה זה היה למשך תקופה מאוד ארוכה, תקופה שגם הייתי רווקה, אז בכלל כל העולמות קסמו לי וגרמו לי להסתקרן עוד יותר.

האימונים בקרוספיט היו לרוב בערבים, אז גם היה מסתדר לי, מקלחת, התארגנות מהירה וקדימה לחגיגות.

 

רק בגיל 26 בערך הכרתי את עולם הריצה, תחילה הריצות היו בערבים, האימונים עם ענת היו בהחלט מהנים, וגם הסתדרו מעולה עם כל העולמות, חוזרים לדירה אחרי אימון, מקלחת ודרינקים כל הערב.

 

עם הזמן, התחברתי לבנות בקבוצה, זה הכניס עוד יותר מוטיבציה להגיע לאימונים וגם נחשפתי לעולם שלם של ריצות, נוכחתי להכיר את ריצות הבוקר.

עכשיו, חשוב לציין, יש אסכולות שונות ומגוונות שדנות מתי הכי כדאי לרוץ, בבוקר על קיבה ריקה ותחושת קלילות או בערב כשאתה אחרי יום עבודה, אחרי ארוחות בוקר וצהריים אבל עם הרבה אנרגיה ועירנות.

ביום שהבנות הזמינו אותי לרוץ בבוקר, הבנתי שאני שייכת למחלקת המשכימים, פתאום הריצה הייתה יותר קלה, יש משהו נקי באוויר, טהור, הרגשתי שאני מרחפת.

רצתי מעבר לאימונים עם הקבוצה, הוספתי עוד ק”מ רצופים של ריצה ולא רק הליכה וממש התחזקתי.

לאחר תקופה קצרה, גם הוזמנתי לריצות שבת בבוקר של הבנות מהקבוצה. מודה, הרגשתי פופולרית, איזה כיף שהן רוצות שאצטרף אליהן, אני גם יכולה לעמוד באתגרי הריצה.

לכן, הייתי צריכה להיפרד מיציאות שישי, כי ההשכמה היא מוקדמת, במיוחד אם את רוצה “להתנקות” על הבוקר (אני אפרט על נוהל מירוצים בפרק הבא ).

אני חייבת לציין, שזה לא היה כזה נורא. יש משהו מאוד מרענן לקום בשבת בבוקר, להיפגש עם הבנות ולצאת לריצה ואז לשבת לקפה ואיזה סנדוויץ קל ולהנות מהשמש.

באחת השבתות, יצא לי להיתקל בחברה שהייתי יוצאת איתה, היא בדיוק חזרה ואני בדיוק עם הזעה על הפנים. החבורה שהייתה גרעין המסיבות שלי ראו אותי פחות ופחות, כי אני לא יכולה להחזיק את עצמי ערה עד הבוקר, כי התעוררתי מוקדם ואני צריכה למחרת לקום שוב מוקדם, לכן המפגשים הפרונטלים פחתו.

גם פתאום לא הגבתי ליחצנים, התחלתי פחות להתעניין במסיבות הקרובות והייתי נהנית בעיקר לשבת באיזה בר בהפי האוור ולחזור הביתה עד 21:00.

ופתאום נפל לי האסימון, אני עברתי לצד של הרצים בבוקר ו”סחים” בעגה הסלנגית.

זה לא אומר שהפסקתי לצאת, אבל זה אומר שאני פחות בליינית אם בכלל

הריצה פתחה לי עולם חדש ומדהים, וגרמה לעולם אחר להצטצמם. זה לא חייב לקרות לכל אחד שמתחיל לרוץ, אבל אני בהחלט הייתי חייבת להחליט איפה אני משקיעה את המאמצים ואת השעות ביממה. אני יכולה להגיד שהיה לי טוב לטעום משני העולמות, אני לא מרגישה שאני מפספסת. אני נהניתי אפילו להסתכל אחורה ולהגיד לעצמי שהתפתחתי, שמצאתי משהו שעושה לי טוב והוא לא רק אלכוהול 🙂

 

בפעם הבאה אדבר על מירוץ הראשון שלי והכנות אליו.

Share This Post

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>