fbpx

Share This Post

Blog

לבה רותחת

מעניין מה קורה אם נוגעים בזה, חשבתי לעצמי.
אני כבר יודעת איך זה מרגיש להיכוות.
ולא אכפת לי להישאר מצולקת.

חושך מוחלט בחוץ, רק נקודה בהירה בחושך הופכת לפתע ללהבה גדולה שנשפכת על צידי ההר, את העשן והעננים ניתן רק לראות דרך הזוהר הכתמתם שמשתקף מבטן ההר.
יש פה אנרגיה של כעס.
עוד אחד מהמונומנטים העצומים של הטבע שגורמים לך להרגיש כזה קטן ואפסי ולא משמעותי.
מה אכפת ללבה הזו מהלב השבור שלי? יש בה טונות של כעס על העולם כבר אלפי שנים שהיא מנסה להוציא החוצה. מה זה 24 שנות חיי לידה?
היא מתפרצת באש וגיצים ומכלה את כל זעמה, הורסת כל חלקה טובה בדרך מבלי להפריד מי טוב ומי רע, למי זה לא מגיע ומי צריך להיענש.
היא שורפת מבפנים, רותחת, ואחר-כך מקפיאה ומשחירה את כל הפרחים ואת כל הצמחים ואת לבבות כל האנשים.
עכשיו רק הם הופכים לאבנים וסלעים שכמו מצבה בצד השביל הם עדות למה שהיה ונגמר, מה שהיה וכבר לא.
השאלה הכי קשה שאני שואלת את עצמי זה
איך דבר כה הרסני, יכול להיות כל-כך יפה?

Share This Post

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

%d bloggers like this: