fbpx

Share This Post

Traveling

קסמים של מוסיקה בהודו

אני שונאת כששואלים אותי איזו מדינה הכי אהבתי, או מה היה הפיק בטיול שלי.
כל מדינה הייתה כל-כך שונה אחת מהשנייה, עם נופים כל-כך שונים ואנשים אחרים שאני לא יכולה לנסות להשוות ובטח שלא לבחור. כל מדינה הייתה קשורה באנשים שונים לגמרי שלפעמים התחלפו כל שנייה ולפעמים נשארו הרבה זמן, לפעמים עשו לי את החוויה ולפעמים איכזבו אותי.
אבל, אם יש מילה שבה אני אגדיר את הודו, היא תהייה מוסיקה.
המוסיקה שחזרה לחיי בבום, המוסיקה שהבנתי כמה אני לא יכולה בלעדיה.
המוסיקה שתמיד הייתה חלק מחיי אבל כמו אהובה בוגדנית הלכתי וחזרתי אליה, השקעתי בה לקצת ואז נטשתי אותה לתקופות.
בהודו כמעט לא עבר יום שלא ניגנתי לפחות כמה שעות, שירים שמחים ולרוב נוגים, שירים על מסעות ושירים על פרידות, שירים על משפחה ועל אהבות ישנות, ואפילו התנסיתי בלהלחין ובלכתוב ואחד שבמקרה שמע אותי מנגנת בבית קפה הקליט איתי שיר שהוא הלחין ואני כתבתי.
בגיטרה השתפרתי פלאים, למדתי לנגן על יוקללה שהפכה לשותפה היחידה שנצמדה אליי כמעט מההתחלה ותישאר איתי עד לסוף הטיול, שרתי מלא, ובפומבי, מה שאף פעם לא העזתי לפני ואנשים אשכרה התלהבו מזה. אפילו תופפתי על תוף ושרתי מנטרות הודיות עם אניטה של באגסו.
הודו לא הייתה המדינה שהכי אהבתי.
הגעתי אליה הפוכה לגמרי ויצאתי ממנה קצת יותר חזקה- אבל על עולם המוסיקה היא לגמרי תיקח את הקרדיט.
אז תודה לך מאמא אינדיה שהחזרת לחיי את הקסם היקר הזה.

 

Share This Post

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

%d bloggers like this: